גז"ד לנאשם מפגר קל שהורשע ברצח שכנתו בחניקה והכרעה בסוגיית מקום ריצוי העונש בדעת רוב- בבית הסוהר ולא במעון נעול

השופט ש' ברלינר, סגן הנשיאה (אב"ד)

1.         ביום 13.2.09 גרם הנאשם, יליד 1983 הלוקה בפיגור שכלי קל, למותה של שכנתו, המנוחה, ילידת 1951, בכך שחנק אותה בידיו ואחר כך המשיך וחנק אותה באמצעות חגורה אותה כרך סביב צווארה, לאחר שהתפתח ויכוח בינו ובין חברתו, לבין המנוחה, אודות חוב כספי שהם היו חייבים לה.

פרטי המקרה מפורטים בכתב האישום, בו הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון, ובהתאם לו הוא הורשע בעבירה של רצח, עבירה על סעיף 300(א)(2) + סעיף 301(א) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין).

על חומרת העבירה, תוצאתה הקשה והאכזריות שבנסיבות ביצועה, ועל כך שהיא מחייבת ענישה מחמירה, אין לחלוק.

2.         לפי ההסדר, חלה על ענישתו של הנאשם ההוראה שבסעיף 300א(א) לחוק העונשין, המאפשרת הטלת עונש מופחת, כך שיגזרו עליו 20 שנות מאסר מיום מעצרו 14.2.09, מאסר על תנאי, ופיצויים לעיזבון המנוחה.

3.         בהחלטה זו עלינו לדון ולהכריע בשני נושאים: [א] האם לכבד את הסדר הטיעון. [ב] האם ירצה הנאשם, הלוקה כאמור בפיגור קל,  את עונש המאסר שייגזר עליו, בבית הכלא, או במעון נעול.

4.         סעיף 300(א) של חוק העונשין קובע כי המורשע בעבירת רצח דינו "מאסר עולם ועונש זה בלבד". אולם, סעיף 300א לחוק העונשין מאפשר הטלת עונש מופחת, וקובע:

"300א. על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה:

(א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח - (1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או (2) להימנע מעשיית המעשה.

(ב) ...

(ג) ... ."

5.         הנאשם סובל מליקוי בכושרו השכלי. כך הוכח לנו על פי החומר המונח בפנינו, שעיקרו מובא להלן:

ביום 11.8.96 העריכה ועדת האבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט - 1969 (להלן - חוק הטיפול במפגרים) כי "מדובר בנער מפגר בשכלו פיגור קל. חייב להימצא במסגרת חינוכית לימודית מתאימה לנערים בגילו וברמתו. זקוק למסגרת פעילות חברתית טיפולית ... עלול להיות חשוף לניצול".

ביום 20.3.00 אובחן הנאשם כלוקה בפיגור שכלי, "מתפקד בתחום הפיגור הקל. ... סובל ממצב דיכאוני קל, אך מתמשך (דיסתמיה) מלווה במצבים פסיכוטיים חולפים עם התנהגות אנטי סוציאלית על רקע של עזובה רגשית וסביבתית."

ביום 26.3.00 קבעה ועדת האבחון כי "מדובר בבחור המתפקד ברמת הפיגור השכלי הקל. אינו אחראי למעשיו. אינו יכול לעמוד בדין ואינו בר עונשין. בתחום המגורים: זקוק למסגרת חוץ ביתית מתאימה ... אינו מסוגל לדאוג לענייניו על כן יהיה זקוק למינוי אפוטרופוס ... ."

ביום 29.11.01 העריכה פקידת הסעד את מצבו של הנאשם כשהיה כבן 17 שנה. היא מפרטת כי הנאשם "מתנהג כתינוק הדורש תשומת לב וחיבה. מדבר כמו תינוק, מתיישב על הרצפה ועושה תנועות כשל תינוק. ... בוחן מציאות לקוי, אין הוא יודע להבחין בין טוב ורע, בין מותר ואסור. (הנאשם) פצע עצמו, מחטט בפצעיו ... אינו נקי. זקוק להשגחה ולפיקוח. (הוא) עלול לשמש אובייקט נוח לניצול ... (הנאשם) הוא נער בסיכון ... המצב הוא S.O.S יש להוציא את (הנאשם) מן הבית למסגרת חוץ טיפולית תומכת, משקמת עם ליווי ומעקב."

ביום 10.2.02 ציינה המפקחת המחוזית של השירות לטיפול באדם המפגר כי "האיבחון  שנערך ל(נאשם) מצביע על אישיות ילדותית, בוחן מציאות לקוי וקושי להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור - דבר המעמיד אותו בסכנה ממשית לניצול."

ביום 18.12.07 נערך דו"ח סוציאלי לגבי הנאשם בו צוין כי להערכת אביו, הנאשם "יכול להיות מנוצל לרעה על ידי הזולת ולהיגרר להתנהגויות לא רצויות שרואה בסביבתו." תרופות להן נזקק הנאשם לא סופקו לו על ידי אביו.

ביום 9.5.10 נערך תסקיר של שירותי הרווחה במועצה האזורית במקום מגוריו לגבי הנאשם לצורך הליך מינוי אפוטרופוס שהתנהל בבית משפט לענייני משפחה. עורכי התסקיר מציינים כי "במרבית תפקודי היום יום (הנאשם) זקוק לעזרת הזולת ... שליטה בצרכים - חלקית. .... התמצאות בזמן ובמקום - חלקית ביותר. במעון הוא זקוק לעידוד והכוונה בכל פעולות ה- ADL. במשך היום הוא עובד בתעסוקה, בדרך כלל עושה מה שאומרים לו. ... לעיתים קשה לו לשלוט בדחפיו ובמצבים מסוימים הוא עשוי להיות אלים. למרות הטיפול התרופתי ההרגעתי שמקבל הוא לעיתים מתפרץ. ... אמר שאם ישימו אותו במאסר אז יתאבד. ... על פי הרופא המטפל ' (הנאשם) אינו מסוגל לדאוג לענייניו, זקוק למינוי אפוטרופוס על גופו ועל רכושו. אינו מסוגל מבחינת מצבו להביע דעתו בעניין מינוי האפוטרופוס עליו.'" הומלץ לפיכך על מינוי אפוטרופוס לנאשם.